הרשעת כבאי ותיק ששימש כמפקד קורס בביה"ס לכבאות בעבירות קשירת קשר לביצוע פשע ובנשיאה והובלת נשק

1.         הנאשם 3 הואשם בקשירת קשר לביצוע פשע ובנשיאה והובלת נשק.

2.         הנאשם 3 הוא כבאי מזה 20 שנה, ומשמש כמפקד קורס בבית ספר לכבאות בראשון לציון. על-פי כתב האישום, בראשית שנת 2008 נטל הנאשם 3 מספר הלוואות בשוק האפור בסך כולל של 45,000 ש"ח. משהתקשה לפרוע את החוב, פנתה אשתו אל נאשם 1 וביקשה ממנו לפרוע את החוב. מאוחר יותר נפגש הנאשם 1 עם הנאשם 3 והודיעו כי הוא מסכים לפרוע את החוב, ואכן הנאשם 1 העביר את סכום החוב לבעל החוב.

3.         בסמוך לחודש פברואר 2009 קשרו הנאשמים 1 ו-2 קשר להעביר חומרי חבלה שבאפשרותם לגרום למותם של אנשים, מירושלים אל מקום אחר. הנאשמים 1 ו-2 קשרו קשר עם הנאשם 3 לפיו יקבל את המטען ויסתירו במקום בטוח שממנו יוכל הנאשם 4 לאסוף אותו. עם הנאשם 4 קבעו הנאשמים 1 ו-2 כי יאסוף את המטען ויוביל אותו אל היעד שמחוץ לירושלים.

4.         על-מנת להוציא את הקשר אל הפועל, במועד מסוים סמוך לפני יום 27.2.09, העביר הנאשם 3 מטען חבלה והסתירו במכונית מסוג פיאט אונו שבבעלותו, אשר חונה דרך קבע במקום עבודתו, בתחנת כיבוי האש בגבעת מרדכי. המטען כלל לבנת חבלה שמשקלה מעל חצי קילוגרם, 12 נפצי חבלה, ו-24 כוסיות ייזום לחומרי חבלה. הנאשם 3 נעל את הרכב, העביר את מפתחותיו לידי הנאשמים 1 ו-2, וכן גם את השלט-רחוק המשמש לפתיחת המחסום בכניסה לתחנת הכיבוי, על-מנת לאפשר את הכניסה לתחנה ואת איסוף חומרי החבלה. הנאשמים 1 ו-2 העבירו את המפתחות ואת השלט אל הנאשם 4. בצהרי יום ששי, 27.2.09, יצא הנאשם 4 מביתו של הנאשם 1 בדרך חברון בירושלים במכונית שכורה מסוג סוזוקי סוויפט, נסע אל תחנת הכיבוי, נכנס דרך המחסום באמצעות השלט הנ"ל, החנה את המכונית ליד מכונית הפיאט אונו של הנאשם 3 והעביר מתוכה את חומרי החבלה אל המכונית השכורה. כעבור מספר דקות יצא הנאשם 4 מן התחנה והחל נוסע בכביש מספר 1 לכיוון תל-אביב, כשחומרי החבלה ברשותו. סמוך למחלף שער הגיא נעצר הנאשם 4 כשחומרי החבלה מתחת למושב שליד הנהג.

5.         בשלב מתקדם של שמיעת הראיות במשפט, באו ב"כ המאשימה וב"כ הנאשמים 1, 2 ו-4 לידי הסדר טיעון; הנאשמים 1 ו-2 הורשעו על-פי הודאתם בקשירת קשר לביצוע פשע ובנשיאה והובלת נשק; הנאשם 4 הורשע על-פי הודאתו בנשיאה והובלת נשק.

6.         הנאשם 3 כופר באשמתו. בתשובתו לאישום טען כי אכן נתן לו הנאשם 1 הלוואה ודאג לפריסת חובו, אך אין קשר בין פריסת החוב לבין עובדות כתב האישום. בא-כוחו טוען כי סיפור ההלוואה לא נועד אלא כדי להשחיר את פניו של הנאשם 3 וליצור דעה קדומה כלפיו. הנאשם 3 מכחיש את קשירת הקשר המיוחסת לו בכתב האישום עם הנאשמים 1 ו-2. לדבריו, מעולם לא נשא מטען חבלה, ולא העביר אמצעי חבלה. הנאשם 3 טוען כי לא מסר בידי הנאשמים 1 ו-2 את מפתח מכוניתו, ולא את השלט-רחוק המשמש לפתיחת המחסום בכניסה לתחנת הכיבוי. לדבריו, לא היה כל קשר בינו לבין הנאשם 1. אפשר כי היו שיחות בינו ובין הנאשם 2 בהיותם מכרים, אבל לא שיחות מעין אלה כנטען בכתב האישום. הנאשם 3 כופר במיוחס לו בכתב האישום מכל וכל. בעדותו טען: "לא היה ולא נברא, מעולם בכל שנות חיי לא הייתה לי נגיעה במעשה פלילי... מעולם לא עסקתי במטעני חבלה" (עמוד 19-20 לפרוטוקול מיום 20.5.10).

7.         ודוק: הנאשמים 1, 2 ו-4 לא העידו במשפט. לדברי ב"כ הנאשם 3 דרשו זאת הנאשמים הללו במפגיע, על מנת שלא להעיד נגד הנאשם 3, ואלמלא קיבלה המאשימה את התנאי הזה, לא היה הסדר הטיעון עימם יוצא מן הכוח אל הפועל. גבי דידי, הנחת המוצא היא כי אכן כך הוא. ברור אפוא כי אין ניתן להסתמך על הודאותיהם של הנאשמים 1, 2 ו-4 לחובת הנאשם 3. חלקו-שלו במעשי-העבירה המיוחסים לו בכתב האישום, לא יכול להיות מוכח באמצעות הנאשמים 1, 2 ו-4.

ברם, לגבי מעשיהם-שלהם, שרירות הודאותיהם וקיימות. הנאשמים 1 ו-2 הודו בקשירת הקשר להעביר חומרי חבלה; הם קבעו עם הנאשם 4 כי יעביר את חומרי החבלה מירושלים אל מחוצה לה; הם השיגו שלט-רחוק המשמש לפתיחת מחסום הכניסה לתחנת כיבוי האש בגבעת מרדכי שבה עבד הנאשם 3; גם את מפתח מכוניתו של הנאשם 3 השיגו; את השלט ואת המפתח מסרו לנאשם 4; זה יצא מביתו של הנאשם 1, נסע לתחנת הכיבוי, נכנס דרך מחסום הכניסה באמצעות השלט, החנה את מכוניתו השכורה סמוך למכונית הפיאט אונו של הנאשם 3, והעביר מתוכה את חומרי החבלה אל מכוניתו; הנאשם 4 יצא מן התחנה ונסע לכיוון תל אביב עד שנתפס, כאמור, סמוך למחלף שער הגיא, כשבמכוניתו חומרי החבלה, השלט ומפתח מכוניתו של הנאשם 3. רצף המעשים הללו הוכח כדבעי.

            לגבי מעשיהם-שלהם, של הנאשמים 1, 2 ו-4, במסכת הכוללת, די בהודאותיהם. כאמור, הודאותיהם באו במסגרת הסדר טיעון לאחר שנשמעו ראיות. מן הראוי לציין, למעלה מן הצורך, כי גם העוקבים ובלשי המשטרה העידו על השתלשלות העניינים העובדתית, בעדויות סדורות, מפורטות ומהימנות, וחלק מן המעשים תועד גם במצלמות תחנת הכיבוי.

8.         על רקע זה, יש קושי בהכחשתו הגורפת של הנאשם 3.

            לדבריו, הודאות הנאשמים 1, 2 ו-4 הן הודאות-שווא, כי נוח היה להם להודות ולשקר (עמודים 27-26 לפרוטוקול מיום 20.5.10).

אלו דברים סתומים; לא משכנעים.

            מצטרפים אליהם דברים נוספים, סתירות ופירכות בגרסתו של הנאשם 3, אך יש להקדים ולומר דברים אחדים על אודות חקירתו.

9.         הנאשם 3 טוען כי נעשה לו עוול בחקירה; המאשימה טוענת כי שיקר במצח נחושה.

            לדברי הנאשם 3, "לקחו את כל מה שאפשר כדי לתפור תיק ולהלביש אותי על התיק הזה" (עמוד 25 לפרוטוקול מיום 20.5.10); לדבריו, החקירה הייתה מגמתית, עויינת "החקירות נועדו לרסק ולהשפיל אותי ולנסות להוציא ממני הודאות שלא היו קיימות מבחינתי" (עמוד 21 לפרוטוקול מיום 20.5.10).

            קראתי את הודעותיו של הנאשם 3 במשטרה, כסידרן. האזנתי בקשב רב לעדויות השוטרים, לעדות הנאשם 3 ולשאר העדויות. לפי התרשמותי, בהחלט יתכן כי החקירה היתה קשה, כי נטלו בה חלק כמה וכמה חוקרים, וכי שאלו את הנאשם 3 שאלות קשות; גם בתקיפות. ברם, לא שוכנעתי כלל כי החקירה לא נעשתה בהגינות. אדרבא. חלק ניכר מטענותיו כלפי חוקריו העלה הנאשם 3 רק בעדותו בפרשת ההגנה, מבלי שטען בעניין זה כלפי החוקרים כאשר העידו בפרשת התביעה. הנאשם 3 לא נתן סיבה טובה ל'כבישת' טענותיו אלה. כשנשאל בחקירתו הנגדית אם אמר לעורך-דינו שדברי חוקר המשטרה אריה מלכה הם "שקר וכזב" השיב: "או שכן או שלא" (עמוד 32 לפרוטוקול מיום 20.5.10). כשנשאל על דברים קשים נוספים שטען נגד חוקרים אחרים, האם סיפר עליהם לעורך-דינו, השיב: "אני מאמין שסיפרתי. אם היו שאלות רלוונטיות יכול להיות שהוא שאל אותם"(שם). אין סיבה הגיונית נראית לעין לכבישת מרבית טענותיו של הנאשם 3 נגד חוקריו, זולת העדר בסיס ממשי לטענות הללו. מהודעותיו במשטרה עולה כי חוקריו נתנו לו שוב ושוב הזדמנויות להתייחס לראיות, לממצאים, בכלל זה הוא התבקש לשוב ולהשיב בעניינים שלגביהם נמנע מלהשיב, גם במצבים שבהם יכלו החוקרים שלא לעשות כן, דבר שהיה עשוי מבחינתם לחזק את הראיות נגדו. יותר משהתעקשו החוקרים, היה זה הנאשם 3 שהתעקש בחקירתו, האריך בויכוחים צדדיים, נקט בגישה לעומתית נוקשה, והרושם הוא כי יותר משביקש לשמור על זכויותיו, ביקש להתיש את החוקרים. לפי בקשתו, בעקבות עצת עורך-דינו, בשלב מסוים נגבתה הודעתו כאשר חוקר המשטרה כותב את השאלה בכתב-יד והנאשם 3 עונה וכותב את תשובתו בכתב-ידו. עשרות רבות של שאלות בכמה וכמה הודעות נענו על-ידי הנאשם 3 ב"סיפרתי לכם כבר את הכל", "עניתי על השאלה", "סיפרתי לכם מה היה" וחוזר חלילה שוב ושוב ושוב. שורה ארוכה של הודעות עם ריטואל קבוע מצידו של הנאשם 3. אחד מחוקרי המשטרה ציין את התחושות במהלך החקירה. הציפייה הייתה להתנהלות אחרת מצידו של הנאשם 3, כעובד מדינה, אך התנהגותו היתה, בלשון החוקר, "כאחרון העבריינים" (עמוד 11 לפרוטוקול מיום 16.9.09); יש דברים בגו, חרף הגוזמא.

10.       כאמור, בכמה וכמה עניינים לא אמר הנאשם 3 אמת בחקירתו. בהודעתו השנייה, מיום 5.3.09, נשאל "האם יש לך חובות כספיים לסימו, סמי, ויוסי מלכה?" ותשובתו הייתה החלטית: "לא. אין לי שום חוב כספי כלפיהם"; החוקר המשיך ושאל את הנאשם 3 האם יש לו חוב כספי כלפי גורם עברייני או מלווה בשוק האפור בירושלים, ותשובתו: "לא". "האם קיבלת עזרה כספית מהאחים מלכה ואם כן, איך?" ותשובת הנאשם 3 החלטית: "לא".

11.       בשלב זה אין עוד עוררין כי הדברים הללו אינם אמת. היו לנאשם 3 חובות בשוק האפור, והוא גם קיבל עזרה כספית מאת הנאשם 1. הסבריו של הנאשם 3 בעדותו לדברי-השקר הללו, אינם משכנעים. לא ההסבר כי אמירת הדברים הללו נבעה מן הלחץ שבחקירה, ולא ההסבר האחר כי לא הוא זה שקיבל עזרה כספית, אלא אשתו. הנאשם 3 שיווה לעצמו חזות מחוייכת ובוטחת במהלך עדותו, בניסיון לשכנע כי דבריו הנ"ל היו אמת, מכיוון שאשתו היא זו שלקחה את ההלוואה, ולא הוא.

זהו הסבר קלוש ומנותק מן המציאות. אם אלו הם דברי אמת, היה על הנאשם 3 לומר אותם בפשטות בחקירתו, כשנשאל שוב ושוב על קבלת כספים מן האחים מלכה. למעלה מן הצורך יצוין, כי גם מדבריה של אשתו, כפי שהוצגו לנאשם 3 בעדותו, עולה בבירור כי שניהם כאחד - הנאשם 3 ואשתו - קיבלו את ההלוואה; השניים, לדבריה, מאוד העריכו את מה שעשו למענם האחים מלכה; הנאשם 3 צרח מרוב שמחה; לדברי אשתו, ניסה הנאשם 3 בשלב מסויים להשיג את הנאשם 1 ולא הצליח. או אז דיבר עם הנאשם 2 ושאל אותו אם הוא סגר את החוב, והנאשם 2 ענה לו שידבר עם הנאשם 1. אחרי תקופה מסויימת סגרו הנאשמים 1 ו-2 לנאשם 3 את החוב; לא היה בפיו של הנאשם 3 מענה להניח את הדעת בקשר לדברים הללו שעליהם נשאל בעדותו. מהם ומדומיהם עולה בבירור כי החייץ שניסה הנאשם 3 לעשות בינו לבין אשתו בקשר עם קבלת ההלוואה, הוא מלאכותי; לא אמיתי.